רש"י על זבחים ק״ו

1 ורבנן - דמפקי ליה לקרא לטומאת בגדים ולית להו ג"ש:

2 היכא שריף להו - לאיזו רוח של ירושלים:

3 לצפונה של ירושלים - שכל מעשה חטאת בצפון:

4 אבית הדשן - צריך שיקדים לשם דשן מזבח שיהא נקרא קודם לכן מקום שפך הדשן מכלל דלת"ק לא צריך:

5 רבי אליעזר בן יעקב היא - דאמר לא אשמועינן על שפך אלא שיהא מקומו מדרון שיהא דשנו משתפך:

6 ודילמא במקומו משופך הוא דפליגי - ומודה רבי אליעזר בן יעקב שיקדים שם דשן אלא דבעי נמי מקומו משופך:

7 השורף - המתעסק בצרכי שריפתן כגון המסייע בשעת שריפה והאי תנא אית ליה כרבי שמעון דאין מטמאין בגדים עד שיוצת בהן האור:

8 דשוייה חרוכא - דהוי ניתך הבשר ואפר מיהא לא הוה לתנא קמא מטמאין עד שיעשו אפר דאותם קרינא בהו אבל אפר לא מיקרי ולרבי אלעזר ברבי שמעון אין מטמאין בגדים:

9 מתני' השוחט קדשים בחוץ והעלה - בחוץ. בהעלם אחד:

10 חייב על השחיטה וחייב על העלייה - שהן שני גופי עבירה דתרוייהו כתיבי אשר ישחט ואשר יעלה ויקרא יז:

11 שלא העלה אלא דבר פסול - ואנן מתקבל בפנים בעינן דכתיב ואל פתח אהל מועד לא יביאנו שם:

12 כיון שהוציאו פסלו - ואפ"ה חייב וה"ה לשוחט בחוץ ומעלה בחוץ:

13 הטמא שאכל כו' - משום דפליגי ר' יוסי הגלילי ורבנן בתרוייהו ודמו הנך פלוגתא להדדי תנינהו גבי הדדי:

14 כיון שנגע בו טמאוהו - ואפ"ה הדר אכיל ליה מחייב ומה לי נטמא בשר על ידו מה לי נטמא ע"י אחרים:

15 שאינו חייב אלא על טומאת הגוף - כדכתיב וטומאתו עליו ונכרתה ודרשינן בפ' בית שמאי לעיל זבחים דף מג. בטומאת הגוף הכתוב מדבר מי שטומאה פורחת ממנו:

16 גמ' שחיטה והעלאה ב' פרשיות סמוכות זו לזו באחרי מות:

17 אלא אזהרה מנלן - דקא מחייבינן ליה עליה חטאת שאין חטאת באה אלא על לאו וכרת כדתנן הפסח והמילה מצות עשה ואין חייבין עליהן חטאת במסכת כריתות דף ב.:

18 למרקוליס - אע"פ שעבודתו דרך בזיון לסקלו באבנים וזה עובדו דרך כבוד ולא קרינא ביה איכה יעבדו ואעשה כן ואפ"ה מניין שהוא חייב:

19 קרי ביה ולא יזבחו וקרי ביה ולא עוד - דאי לכדרבי אלעזר לכתוב ולא עוד את זבחיהם לשעירים והאי דכתיב ולא יזבחו לאזהרת שחוטי חוץ אתא דסמיך לההיא פרשתא:

20 ע"כ - עד המקרא הזה דלא יזבחו כל הענין העליון שנענש כרת על שחיטת חוץ ועל העלאת חוץ:

21 מדבר בקדשים שהקדישן בשעת איסור הבמות - משהוקם המשכן דאילו הנך דהוקדשו מעיקרא אי לא מרבי להו קרא בהדיא מסתמא לא שמעינן להו:

22 שהרי עונשן אמור - כלומר דמסתמא בהו משתעי קרא לאסור והרי עונשן אמור כאן:

23 מכאן ואילך כו' - שנאמר למען אשר יביאו וגו' דמדכתיב אשר הם זובחים משמע שהיו עומדים לישחט בבמה ומכאן ואילך והביאום לה':

24 כזובח בשדה - שלא לשם שמים:

25 מצות לא תעשה - בהנך דהוקדשו בשעת היתר מניין:

26 ת"ל ולא יזבחו עוד - משמע מעכשיו אסורין ועד עכשיו מותרין:

27 זאת להם - עונש עשה ולא תעשה:

28 ולא אחרת להם - כרת:

29 מקום שלא ענש - כגון בקדשים שהקדישן בשעת היתר:

30 הזהיר - כדאמרן כאן:

31 שענש - כשהוקדשו בשעת איסור:

32 אינו דין שהזהיר - ולקמן פריך וכי מזהירין מן הדין:

33 משרצים - וא"ת תיתי אזהרה בחלב בק"ו משרצים טמאין כגון שמונה שרצים:

34 במשהו - טומאתן בכעדשה אבל חלב בכזית:

35 משרצים טהורים - שאין מטמאין כגון צפרדע ונמלה:

36 שכן אסורין במשהו - לאכילה בכעדשה כדתניא במעילה בגמרא בפרק קדשי מזבח מעילה דף טז: ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף וגו' פתח הכתוב באכילה וסיים בטומאה לומר לך כשיעור טומאתן של שרצים טמאים שיעור אכילתן של כל השרצים דהא כולהו כייל להו בהאי קרא ובכל אשר תרמוש האדמה וגו' ושיעור טומאתן נפקא לן בהכל חייבים חגיגה דף יא: שכן חומט תחילת ברייתו בכעדשה:

37 שכן תופסת את דמיה - באיסורא כדתניא במסכת סוכה דף מ: קדש תהיה לכם מה קדש תופס את דמיו אף שביעית תופסת את דמיה:

38 מכללו - חלב הותר מכללו בחיה ובכולהו נמי איכא למיפרך הא פירכא ומש"ה איצטריך אזהרה בחלב:

39 אי קשיא - בהאי דאייתינא אזהרה לשחוטי חוץ בהאי ק"ו הא קשיא לי הא דתנן בפרק קמא דכריתות דף ב דקחשיב ל"ו כריתות להתחייב עליהם חטאת וקתני והפסח והמילה כרת שלהם על מצות עשה היא באה ואין חייבין חטאת על שגגתה דחטאת אינה באה אלא על לאו וכרת כדכתיב אשר לא תעשינה ויקרא ד:

40 תיתי - בו אזהרה מק"ו ממותיר ממנו עד בוקר:

41 שיש לו תקנה - בתשלומי פסח שני:

42 וכי מזהירין מן הדין - לעיל קאי דמייתי אזהרה לשחוטי חוץ מק"ו:

43 אפילו למ"ד - במסכת מכות עונשין מדין ק"ו מודה דאין מזהירין מן הדין דתניא בפ"ק דמכות דף ה: איש כי יקח את אחותו וגו' אין לי אלא בת אביו שלא בת אמו בת אמו שלא בת אביו בת אביו ובת אמו מנין תלמוד לומר ערות אחותו גילה והלא קל וחומר הוא למדתה שאין עונשין מן הדין וכן לענין אזהרת ערות אחותך בת אביך וגו' אין לי כו' עד שאין מזהירין מן הדין ופליגי תנאי בפ' בתרא ואיכא דדריש להאי אחותו גילה דגבי עונש לדרשא ועונש דבת אביו ובת אמו קסבר עונשין מן הדין ואילו אחותך היא דגבי אזהרה דילפינן מיניה אין מזהירין מן הדין דלא אפנייה לדרשא אחריתי:

44 אתיא הבאה הבאה - שחיטה מהעלאה כתיב בשחיטה ויקרא יז לא הביאו וכתיב בהעלאה שם לא יביאנו וגזירה שוה הואיל ומופנה היא לכך הרי היא כמי שמפרש בה ואין זה מן הדין כק"ו שאדם דן מעצמו: